דיון ומסקנות:
שאלת החקר היתה: כיצד השפיעו הרקע והמאורעות שחוותה צפורה רוזנפלד הי"ד על פעילותה בגוש עציון?
ההחלטה של צפורה לא להצטרף לבנה שנשלח למנזר רטסיבון היתה שונה מהחלטתן של שאר האימהות שהצטרפו לילדיהן. היתה זו החלטה הרת גורל שהתקבלה רק לאחר שיקול דעת. בדקתי אילו גורמים השפיעו על שיקול דעתה של צפורה והנחתי שהמניעים שלה היו ציוניים ודתיים.
צפורה נולדה בבית מסורתי ולא ציוני. יש להניח שלא חונכה בביתה לפעילות ציונית או דתית. רק כשצפורה היתה בת 14 היא החלה לבנות את השקפת עולמה. העזיבה בגיל צעיר את הוריה ומכל החיים שהכירה, מנתק אותה מהחיים הקודמים- המסורתיים והלא ציונים ונותן לה אפשרות להתחיל מהתחלה.
יחיאל רוזנפלד שאותו פוגשת צפורה במחנה בו שהתה הוא הגורם המרכזי לשינוי שחל אצל צפורה. יחיאל מעביר לצפורה את שני הערכים שעליהם התחנך: אורחות הבית הדתי חסידי שבו גדל והציונות שבערה בליבו. ייחודה של צפורה הוא בהוספת אישיותה המיוחדת אל ערכים אלה. כאשר צפורה ויחיאל חוזרים ביחד ללודז' אחרי המלחמה היא לומדת בגימנסיה פולנית אך יחד עם זאת היא יושבת כל יום ולומדת לימודי קודש. יחיאל מעביר לצפורה את רוח היהדות וצפורה מחליטה להיות אשה דתית ולכן היא יושבת ולומדת הלכות ודינים. צריך לזכור שצפורה הייתה נערה צעירה, שטרם מלאו לה 18 שנים. והיא עוזרת לילדים בחוג הנוער הציוני בלודז'. שגם אותם שלחו הוריהם לבד כדי להצילם. אפשר להבחין בשינוי הגדול שחל בצפורה גם ביחס לציונות. כאשר היא פוגשת בפולין את אחותה רניה שמסרבת לעלות לארץ ישראל, צפורה מעדיפה לעזוב אותה ולעלות לארץ ישראל בלעדיה. בסופו של דבר צפורה מגיעה לכפר עציון לבדה כשרק תינוק ברחמה מפני שבעלה שאיתו התחתנה רק לפני זמן קצר, עדיין בגרמניה בשל פעילותו הציונית.
בכפר עציון משתלבים ביחד שני העקרונות של ציונות ודתיות. בעיצומה של מלחמת העצמאות הוחלט בכפר עציון לשלוח את הילדים והאימהות לירושלים. צפורה לא מתלווה לבנה. חשוב להדגיש את המשפט המדהים שצפורה אומרת: "אני עוד צעירה, ומקומי כאן. גם אותי מסרה אמא לידיים זרות בעודני ילדה צעירה בגלל גזירת השעה". כאן המעגל נסגר. כמו שאמה שלחה אותה לבד לרדומסק בתחילת השואה כדי להצילה, עכשיו צפורה שולחת את בנה יחידה הקטן לדרך חדשה ללא אם ואב. צפורה שולחת את בנה מתוך אמונה חזקה בה' שיעזור לארץ ישראל בכלל ולכפר עציון בפרט להחזיק מעמד; מתוך אהבת ארץ ישראל והבנה שזו הארץ שעליה היא רוצה לחיות ולמות, וגם מתוך אהבה לבעלה שרק התחתנה איתו ולא רצתה לעזוב אותו. צריך לזכור שצפורה שלחה את בנה על מנת להצילו וגם דאגה לכך שתהיה מי שתשמור עליו בזמן היעדרותה, מתוך תקווה ואמונה שתפגוש את בנה לאחר שהמלחמה תסתיים.
צפורה כתבה מכפר עציון מכתבים לאחותה רניה ואחד המכתבים מסתיים במילים: "... מה שקורה הוא קשה מאוד אבל הם לא יצליחו לשבור אותנו... כי היהודים חיבים לשרוד זה חוק טבע!" ובמכתב אחר: " ... אנו לא הולכים לנטוש את האבנים האלה והגבעות הללו. אם לא נוכל להגן עליה, נמות כולנו בהגנה עליהם." אפשר לראות שצפורה מנסה להעביר מסרים ציוניים ואת אהבתה לארץ לאחותה שחיה בפולין. צפורה גם מבינה אחרי התלאות שעברה שהיהודים אכן חייבים לשרוד, הרי לא יתכן שאחרי שאיבדה את כל משפחתה ועשתה הכל כדי לשרוד, שבסופו של דבר ממשפחתה לא ישאר אף אחד.
סיפורה של ציפורה אינו רק סיפור גבורה אישי, הוא משקף גם את התלאות שעברו על העם היהודי בדרך לעצמאותו. צפורה שעברה בחייה הקצרים פרידה קשה ממשפחתה ואת השואה הנוראה חשבה שמעתה החיים חוזרים למסלולם כשהתחתנה עם יחיאל. אך שוב היא נאלצה להיפרד מבעלה כשעלתה לארץ. סוף סוף צפורה, יחיאל ויוסי הקטן חיים ביחד אבל גם זה לחודשים מועטים. צפורה שרק רוצה להיות זמן נוסף עם בעלה ולהציל את בנה הקטן מתוך אמונה ואהבת הארץ, מתה רק בת 20 בהגנה על הארץ שאותה רק הכירה וכבר אהבה.
ה' יקום דמה
