נערות
מחנה עבודה סקרז'יסקו
בימי המלחמה הקימו הגרמנים אלפי מחנות עבודה בגרמניה ובארצות הכבושות. מטרתם הייתה לרכז במחנות אלה רבבות אסירים ולהעסיק אותם בפרך, לרוב, לצורכי החימוש הגרמני. רובם הועסקו במפעלי התעשייה הגרמנית ללא תמורה. הם הוגדרו כעובדי כפייה של המשטר הנאצי. עובדים אלו [יהודים ואחרים] שוכנו בתנאים ירודים וקבלו מנות מזון מצומצמות. הם היו קורבנות להתעללויות בלתי פוסקות מצד מעבידיהם ושומריהם.[1]
צפורה נשלחה מרדומסק למחנה העבודה בסקרז'יסקו קמינה בסוף שנת 1942.
המחנה הוקם באוגוסט 1942, רוב האסירים הגיעו מפולין. בממוצע היו במחנה כ-6000 אסירים. במחנה עבדו בעיקר בייצור תחמושת לחיל היבשה. בכל המפעלים עבדו בשתי משמרות, כל אחת בת 12 שעות. בדרכם למפעל לוו האסירים בשומרי המפעל ובשוטרים יהודים. האסירים הוכרחו למלא מכסה שהיתה מעל לכוחם. העבודה במחנות היתה מעורבת, לגברים ונשים יחדיו, אך הם שוכנו בצריפים נפרדים, על דרגשים בעלי שתי קומות, בלי שמיכות. תנאי התברואה היו בלתי נסבלים. מנת המזון כללה 200 גרם לחם ליום ופעמיים ביום חצי ליטר מרק מימי ולפעמים כף ריבה או מנת מרגרינה. מדי פעם נערכו סלקציות והוצאות להורג. במחנה פעלו כמה קבוצות מחתרת וביניהן תא של הארגון היהודי הלוחם. בסוף יולי 1944 נערכו סלקציות וקרוב ל 600 - איש הוצאו להורג במקום.[2] האסירים הנותרים - למעלה מ 6,000 - איש הועברו למחנות אחרים בגרמניה.[3]
במחנה העבודה סקרז'יסקו היה "צריף דתי", בו גרו יהודים דתיים. כך הכירה צפורה את בעלה לעתיד- יחיאל רוזנפלד. צפורה נקשרה אל יחיאל בכל ליבה. בחשאי היתה מסדרת לו כל מיני סידורים (מכבסת ומבשלת) מבלי שידע על כך. בעת מחלתו של יחיאל טפלה בו במסירות. גם יחיאל הקדיש תשומת לב רבה לצפורה, הוא התייחס אליה כאח בוגר וסוכך עליה.[4]
יחיאל
יחיאל נולד בי"ד בשבט תרפ"ג (31.1.1923) לרבקה ויוסף, בעיר אופטוב קילצקי בפולין. אביו היה חסיד מודז'יץ, ובבית ניכרה השפעתו של האדמו"ר. יחיאל למד ב"חידר" ובבית-ספר פולני ונחשב לאחד התלמידים המעולים. בהיותו בן 12 החל ללמוד בבית-הספר העברי "יבנה" ואחרי-כן המשיך ללמוד באופן פרטי מכיוון שבבית הספר העממי למדו גם בשבת. היה נער בעל אופי נוח ומילדותו נטה למכניקה ולאמנויות שונות ובין השאר למד לתפעל מצלמה. היה אהוב על חבריו. בהיותו בן 14 הצטרף לתנועת "בני-עקיבא", והיה אחר- כך מדריך בה ופעיל למען הקרנות הלאומיות. יחיאל היה רגיל לומר: " יש לי שני בתים: בית הורי ובית התנועה". עם פלישת צבאות הנאצים לפולין היה פעיל בעבודה הציונית במחוז. יחיאל רצה לברוח לשטח הרוסים אך הוריו לא הסכימו כי לא רצו להיפרד ממנו. בראשית שנת 1941 הועבר למחנה עבודה סקרז'יסקו ושם השכיל ללכד סביבו את הנוער. [5]
לאחר שצפורה פגשה את יחיאל במחנה, היא הכירה דרכו לראשונה את הציונות לעומקה ונמשכה לרעיון העלייה לארץ. בשנת 1944 הועברו השניים למחנה עבודה בצ'נסטחוב ושם שוחררו ע"י הרוסים ב- 17 בינואר 1945. בפברואר שניהם חזרו ללודז'. הם התחתנו והיו הזוג הראשון שהקים חופה לאחר השואה בעיר[6].
כאשר צפורה הגיעה ללודז' היא גילתה שרוב משפחתה נספתה בשואה. מכל משפחתה נותרו בחיים רק צפורה ואחותה רניה מרקוביץ. אך דרכיהן נפרדו: צפורה פנתה לדרך העלייה, ואילו אחותה נשארה בפולין והקשרים ביניהן התרופפו.
