בכפר עציון נשארו במקום לאחר פינוי האמהות רווקות ונשים נשואות בלי ילדים.
ציפורה רוזנפלד,ניצולת שואה ואם לילד, בחרה להישאר בכפר והפקידה את בנה בידי חברותיה שפונו כי היא חשה שעליה להשתתף בהגנת המקום. היא גם בקשה להישאר לצד בן זוגה, אשר לא ראתה אותו תקופה ממושכת. אמנם היה לה קשה להיפרד מילדה,"אך היא חשבה לחובתה להישאר ביחד עם המגנים". היא לא ניבאה את התוצאות הרות האסון של הישארותה בכפר עציון.
לאחר זמן הכריעוה הגעגועים והיא בקשה להצטרף לילדה:"פניתי ליעקב שירשה לי לנסוע לירושלים עם הפצועים איני יכולה להתאכזר יותר לילדי. יעקב לא התנגד- הוא רק הסביר לי את המחסור החמור באנשים. השארנו את ההכרעה עד לבוא האמבולנסים. הנני שרוי במבוכה רבה, אני מתלבטת בין חובותיי כאם לילדי לבין חובותיי לחברה העומדים במצור."
אולם הדרך לירושלים הייתה חסומה. החברים לא הבינו את מצוקת האם.
ציפורה רוזנפלד החליטה לבסוף להישאר בכפר עציון ונפלה עם בעלה יחיאל בקרב האחרון.
